קדושתו של ארון הקודש גדולה מקדושת בית הכנסת. "ארון קודש" או "ההיכל" הוא המקום שבו נמצאים ספרי התורה. הארון יכול להיות עצמאי, צמוד לקיר או כגומחה בקיר בית הכנסת הנסגרת בעזרת דלתות. על פי ההלכה, צריכות להיות 2 הפרדות בין ציבור המתפללים ובין ספרי התורה, לפיכך לארון הקודש יש בדרך כלל זוג דלתות כהפרדה אחת ופרוכת (מסך) כהפרדה נוספת. ברוב קהילות העולם ספרי התורה מונחים בתור ארון הקודש בעמידה.

"בימה" או "תיבה" או "שולחן הקריאה" הוא השולחן שעליו מציגים וקוראים בתורה. צורת השולחן שונה בין העדות השונות והיא נובעת מצורת שימוש שונה בו.
בקהילות אשכנז ספר התורה מגולגל על גבי 2 מוטות עץ הנקראים "עצי חיים" ומכוסה ב"מעיל" עשוי בד, בספר כזה קוראים בשכיבה משופעת על גבי השולחן. ברוב קהילות ספרד ספר התורה נמצא בתוך תיבה קשיחה עגולה או בעלת 12 פאות, בספר כזה קוראים בעמידה על גבי השולחן. בקהילות תימן ספר התורה נמצא בתוך תיבה קשיחה עגולה, אך המנהג הוא לקרוא בספר התורה כאשר הוא נטוי על גבי השולחן.

עמוד החזן משמש בקהילות אשכנז בלבד, עם זאת, כיוון שעמוד החזן משמש גם כעמוד דורש, ישנן קהילות שמציבות פריט בסגנון זה בחזית בית הכנסת. בדרך כלל בחזית החזן (מול פניו) יופיע הפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד" על מנת "להזכיר" לחזן את קדושת המעמד שבו הוא משמש. בקהילות מסוימות נהוג להדליק נרות מול פני החזן ולכן בעמודי חזן מסוימים יש הכנה לנרות או לתאורה חשמלית. בחלק מעמודי החזן משולבים אלמנטים נוספים כגון שעון, מדף נשלף, מגירה לסידור וטלית ומעמד לנרות.

ספריות המיועדות לבתי כנסת ולספריות קודש או עבור ישיבות בנויות על פי רוב בשיטות ומחומרים המאפשרים העמדת ספרים כבדים וגדולים. בספריות אלו משתמשים בדרך כלל גם במחזיקי מדף מתכוננים המסוגלים לשאת משקל רו אך לאפשר גמישות רבה עבור ספרים גבוהים או נמוכים.